×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם זכייה ומתנה ט׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) שכיב מרע שציוה ואמר, לאא תגלו מתנה זו ולא תודיעו בה אדם אלא לאחר מותוב, הרי זו מתנה קיימת ואינה מתנה מסותרת, שבעת שתיקנהג, שהוא אחר מותו, הרי אמר גלו אותה. (ב) מצוה מחמת מיתה אינו צריך לומר גלו את המתנה, אלא אף על פי שהיא כתובה סתם אין חוששין לה שמא מסותרת היא: (ג) שכיב מרע שאמרד, יטול פלוניה נכסי, או מקצת נכסי, או יחזיק, או יזכה, או יקנה, כולן לשון מתנה הן. וכן אם אמר יחסיןו, או יירש, על מי שראוי ליורשו, הרי זה קנה. (ד) אמר, ייהנה פלוני בהן, יעמוד בהן, יישען בהן, לא קנה: (ה) שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר, אם אינו ראוי ליורשו, נוטלן משום מתנה, ואם ראוי ליורשו, נוטלן משום ירושה. במה דברים אמורים, בשהיה היורש הזה אחת מבנותיו, או אחד מכלל בני בניו, או אחד מכלל אחיו, וכיוצא בהן משאר יורשים, אבל אם כתבןז לאחד מבניו לא עשהו אלא אפטרופוס, כמו שביארנו: (ו) מי שאמרו לו בשעת מיתתו, נכסיך למי הן, שמא לפלוני, ואמר להן, ואלא למי, רואין, אם ראוי ליורשו, נוטלן משום ירושה, ואם לאו, נוטלן משום מתנה: (ז) גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה, הואיל ואינו יורשו, כמו שיתבאר במקומו, כך אינו יכול ליתן לוח נכסיו במתנת שכיב מרע, לא כל נכסיו ולא מקצתן, שלשון ירושה ומתנה לגבי יורש אחד הן, ואם תאמר יקנה נמצא זה כאילו ירשט אביו. (ח) לפיכך אם נתן לגר משאר הגרים, מתנתו קיימת: (ט) שכיב מרע שהודה שישי לפלוני אצלי כך וכך חוביא, תנוהו לו, או שאמר, כלי פלוני הוא פיקדון בידי לפלוני, תנוהו לו, חצר פלונית של פלוני היא, חוב שיש לי ביד פלוני אינו שלי, של פלוני הוא, בכל אלו הדברים וכיוצא בהן הודייתו הודייה. ואפילו הודה הגר לבנו שאין הורתו בקדושה, דבריו קיימין. אפילו הודה שכיב מרע לגוי, נותנין לו: (י) אבל שכיב מרע שציוה ליתן לגוי מתנה, אין שומעין לו, שזה כמי שציוה לעבור עבירה בנכסיויב. (יא) אמר, פלוני עבדי עשו אותו בן חורין, או שאמר, עשיתי אותו בן חורין, או הרי הוא בן חורין, כופין את היורשים ומשחררין אותו, שהעבד ישנו במקצת מצוות. (יב) אמר, פלונית שפחתי עשו לה קורת רוח, עושין להיג, ואינה עובדת אלא עבודה שהיא רוצה בה מכל העבודות הידועות לעבדים באותו מקום: (יג) שכיב מרע שכתביד נכסיו לאחרטו, ואמר הלה, איני רוצה בהן, לא קנה. (יד) שתק ואחר כך צוח, קנה, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסוריןטז, וכיון ששתק אינו יכול לחזור בויז: (טו) שכיב מרע שכתב לזה וחזר וכתב לאחר, האחרון קנה, שיש לו לחזור עד שימות, בין בכל בין במקצת, בין לעצמו בין לאחר. ואפילו כתב וזיכה לראשון וכתב וזיכה לאחרון, האחרון קנה, ששכיב מרע שזיכה עדיין מתנת שכיב מרע היא: (טז) אבל שכיב מרע שכתב וזיכה וקנו מידו, אין לאחר קנין כלום, ואינו יכול לחזוריח, לא לאחר ולא לעצמו, בין שנתן הכל בין שנתן מקצת: (יז) שכיב מרע שחזר במקצת, חזר בכל. כיצד, נתן כל נכסיו לראשון וקנו מידו כדי ליפות כוחו, וחזר ונתן מקצתן לאחר וקנו מידו כדי ליפות את כוחו, שני קנה, אבל הראשון לא קנה כלום, בין שעמד בין שמת: (יח) נתן מקצת נכסיו וקנו מידו, ואחר כך נתן את כולן לאחר וקנו מידו כדי ליפות כוחו, אם מת, קנה הראשון המקצת וקנה האחרוןיט את השאר, ואם עמד, ראשון קנה, שני לא קנה: (יט) שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום, או הפקירןכ, או חילקן לעניים, אם עמד, חוזר בכל. (כ) מכר כשהוא שכיב מרע, ממכרו קיים כבריא. (כא) מכר כל נכסיו, אם היו המעות עצמן קיימות, אם עמד חוזר, ואם הוציא המעות, אינו יכול להחזירכא: (כב) מתנה שהיא סתם, ולא נתפרש בה שהיה בריא כשנתן או שהיה שכיב מרע, הוא אומר, שכיב מרע הייתי, והרי עמדתי ואחזור במתנתי, ומקבל מתנה אומר, בריא היה, ואינו יכול לחזור, על המקבל להביא ראיה שבריא היה:
לא מצא ראיה, יישבע הנותן שבועת הסת וייפטר, ותעמוד הקרקע בחזקת הנותן.
(כג) אבל אם היו מיטלטלין ביד המקבל, מתוך שיכול לומר שלי הן, יישבע הסת שבריא היה כשנתן לו מתנה זו: (כד) מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על יריכו, אף על פי שהיא בעדים וקנו מידו כדיכב ליפות כוח אלו שנתן להן, הרי זו אינה כלום, שאני אומר כתבה ונמלך. (כה) ואם זיכה בה לאחדכג, בין מן היורשין בין שאינו מן היורשין, כל הדברים שבה קיימין, ככל מתנותכד שכיב מרע: (כו) וכן, מי שכתב שטר חוב על עצמו בשם אחר, או בשם בןכה מבניו או מן היורשין, ונתן השטר עלכו יד שליש ואמר לו, יהיה זה אצלך, ולא פירש לו כלום, או שאמר לו, הנח עד שנאמרכז לך מה תעשה, ומת, הרי זה אינו כלום:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
ספר קנין מוקדש על ידי הרב גד דישי לזכותם של כל בני ובנות ישראל היקרים – הקרובים והרחוקים – בברכה שיזכו לכל מ"ח קנייני התורה
הערות
א ב1: אל.
ב ד: מיתה. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ג ד: שהקנה. אך מוסב על המתנה.
ד ד: שציוה ואמר. תוספת שלא לצורך.
ה בד׳ נוסף: כל. אך בכתבי⁠־היד לית.
ו ד (גם ק): יחסן. אך בגמ׳ בבא בתרא קמח: כבפנים.
ז ד: כתבהו. וקלקול לשון הוא.
ח בד׳ נוסף: כל. אך מיד כלל גם מקצתן.
ט ד (מ׳כאילו׳): יורש את. אך לשון הפנים מדויקת.
י בד׳ (גם ק) נוסף: לו. תוספת מיותרת.
יא בד׳ (גם ק) לית. אך זהו המבדיל אותו מפיקדון דלקמן.
יב ד: מנכסיו. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
יג בד׳ נוסף: קורת רוח. זכר את לשון הגמ׳ גיטין מ., אך רבנו קיצרה גם במילים אחרות.
יד ת1: שנתן. וכך תוקן גם בגליון ת2. אך אין הבדל בין כתב ללא כתב, כנ״ל ח, ב. בד׳ (גם פ, ק) נוסף: כל. אך בגמ׳ בבא בתרא קלז: לית.
טו ת1: לאחד. וכך ד (גם פ). אך בגמ׳ בבא בתרא שם כבפנים.
טז בד׳ נוסף: הן. אך בכתבי⁠־היד לית.
יז ד: בהן. וקלקול לשון הוא.
יח בד׳ נוסף: בו. אך לעיל ולקמן בלי ׳בו׳.
יט ד: השני. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כ א1: הפקידן. וכך היה גם בא׳ ובב9, ותוקן כבפנים. ד: הפקיר. שינוי לשון לגריעותא.
כא א1: לחזור. וכך ד (גם ק). וכך היה גם בת1, ב9, ותוקן כבפנים.
כב בד׳ לית. וחסרון המורגש הוא.
כג ת2-1: לאחר. וכך ד (גם פ, ק).
כד ת2-1: מתנת. וכך ד (גם ק). וכך היה בב9, ותוקן כבפנים.
כה ד: אחד. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כו ד: עד. טעות הדפוס.
כז ד (גם ק): שאומר. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
E/ע
הערותNotes
(ב) מצוה מחמת מיתה וכו׳ – נראה שהטעם משום דטעמא דמתנה טמירתא מפני שאינו נותן מדעתו אלא להחניף לאיש ההוא אבל במצוה מחמת מיתה ליכא למיחש להכי דהא מייתי ואזיל ליה וגם אהבתו גם שנאתו כבר אבדה. אי נמי שכשם שהיקל ר״ש במסוכן האומר כתבו גט לאשתי שיכתבו ויתנו לפי שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבו ותנו ה״נ לענין מתנתו אמרינן שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבוה בשוקא: (ט) שכ״מ שהודה שיש לפלוני וכו׳: ומ״ש תנוהו לו – שאל״כ אין נותנין כלומר משום דאיכא למימר שמא שלא להשביע את בניו אמר כן ולפיכך אם הודאה זו היתה לפני בעל דבר שהרי אין כאן טענת שלא להשביע אפילו לא אמר תנו נותנים: (יא) אמר פלוני עבדי וכו׳ שעבד ישנו במקצת מצות – כלומר ולא דמי לעובד כוכבים שאסור לתת לו מתנת חנם ואע״פ שכתב ה״ה דאית לן למימר שעשה לו טובה וכו׳ ונהי דלא עבר משום משחרר עבדו סוף סוף כיון דעבדו הוא אינו חייב לו שום גמול עליה וה״ל מתנת חנם שאסור משום לא תחנם ומש״ה כתב רבינו דשרי בעבד משום דישנו במקצת מצות: (טו) שכ״מ שכתב לזה וחזר וכתב לאחר וכו׳ ששכ״מ שזיכה עדיין מתנת שכ״מ היא – כתב הטור בסי׳ ר״ן על זה ולא נהירא דמתנת שכ״מ במקצת דינה כמתנת בריא לכל דבר ואינו יכול לחזור בו. וי״ל דמשכחת לה מתנת שכיב מרע במקצת שיכול לחזור בו כגון שבשעה שנתן לו אותו מקצת אמר שהוא נותנו לו בתורת מתנת שכ״מ דכל כה״ג יכול לחזור בו כמ״ש רבינו בפ׳ שמיני: (יח) נתן מקצת נכסיו וקנו מידו – פי׳ כשנתן סתם שהיא במתנת בריא כיון שהיא במקצת בקניין כמו שנתבאר בפרק ומש״ה קנה בין מת בין עמד: (כב) מתנה שהיא סתם וכו׳ אבל אם היו מטלטלין וכו׳ – כתב ה״ה ונראה דאפילו ליכא למימר מגו וכו׳. ול״נ שהדבר פשוט שאם יש עדים שמחמת מתנה זו באו לידו דלא שייך מגו שנחייב למקבל להחזיר שמאחר שלא החזיק אלא מחמת מתנה זו ה״ל כאילו לא החזיק: (כד) מי שמת ונמצאת מתנה קשורה על ירכו וכו׳ – נימוקי יוסף בספ״ק דמציעא חולק עם ה״ה בהבנת דברי רבינו והריב״ש בסימן קס״א הסכים לדברי המגיד והכריח כן ממ״ש רבינו בפרק שקודם זה אל תטעה בשכ״מ שכתב כל נכסיו וכו׳ שאם הגיע השטר ליד המקבל או שקנו מיד הנותן קנה הכל: (כו) וכן מי שכתב שט״ח על עצמו וכו׳ – כתב ה״ה שם מפורש זה ג״כ עכ״ל. ואני אומר שלא מצאתי דבר זה בגמרא:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144